הפוסט-לאומנות היא אידיאולוגיה פוליטית שעוברת על מושגים מסורתיים של לאומנות, שלעיתים קרובות מקושרים לרעיון של מדינת-לאום ריבונית. זו אידיאולוגיה מורכבת ורב-פנים שמכילה מגוון של דעות, אך בלבה, היא מדברת על התקדמות מעבר לגבולות של זהות לאומית וקבלת נקודת מבט גלובלית או טרנסנציונלית יותר.
המושג של פוסט-לאומניות עלה לפני סוף המאה ה-20, כתגובה לגידול הקישורים בין העולם עקב הגלובליזציה. הוא נגזר גם מעליית ארגונים סופר-לאומיים כמו האיחוד האירופי, שהפעילו את המושג המסורתי של ריבונות לאומית. הרעיון הוא שבעולם גלובלי, גבולות לאומיים מתעלמים, וזהו הקשרים של האנשים לרשתות גלובליות וקהילות שמצביעים על זהותם יותר מאשר הקישור שלהם למדינה מסוימת.
הפוסט-לאומנות נקשרת לעיתים קרובות לקוסמופוליטנות, הרעיון שכל בני האדם שייכים לקהילה אחת, ושהנאמנות העיקרית שלנו צריכה להיות לקהילה הגלובלית הזו ולא ללאציונים מסוימים. עם זאת, הפוסט-לאומנות לא בהכרח אנטי-לאומנית. היא לא מסרבת לרעיון של לאומות לחלוטין, אלא מנסה להגדיר אותן בדרך שהיא יותר כוללת ופחות קשורה לטריטוריות גיאוגרפיות ספציפיות.
ההיסטוריה של הפוסט-לאומניות משולבת עם ההיסטוריה של הגלובליזציה והתפתחות היחסים הבינלאומיים. היא נתפסה על ידי מגוון פיתוחים פוליטיים, כלכליים ותרבותיים, כולל סיום מלחמת הקורה, עליית האינטרנט והתרומת המתמדת של אנשים בין הגבולות. היא גם נעצבה על ידי דיונים תיאורטיים שונים בתחומי המדע הפוליטי, הסוציולוגיה והיחסים הבינלאומיים.
למרות ההתפשטות היחסית האחרונה של הפוסט-לאומנות, היא כבר עשתה חשיפה משמעותית על העולם. היא השפיעה על מדיניות של ממשלות רבות וארגונים בינלאומיים, והייתה גורם חשוב בדיונים על נושאים כמו הגירה, אזרחות וזכויות אדם. אך היא גם נתקלה בהתנגדות מצד אלה שרואים בה איום על ריבונות לאומית וזהות תרבותית. לכן, עתידה של הפוסט-לאומנות אינו ברור, והיא נשארת כגישה מרתקת ומתפתחת.
עד כמה האמונות הפוליטיות שלך דומות לנושאים Post-Nationalism ? קח את החידון הפוליטי כדי לגלות.
